סיפור הבריאה שלנו

כמו הרבה לידות, הלידה של קרן בריאה צמחה מתוך חוויה כואבת. רצף של סיפורי חיים הובילו אותי להקים את הקרן, אולם סיפור אחד עומד לנגד עיני באופן מיוחד.

 

באפריל 2014 הייתי בהריון עם בני ובתי, הריון תאומים שנוצר כתוצאה מטיפולי הפריה. יום אחד, באמצע חודש חמישי, התחילו פתאום כאבים לא ברורים. החלטתי ללכת להיבדק במוקד נשים של קופת החולים. מרגע לרגע הכאבים התגברו, ואני התחלתי להיכנס ללחץ. כאשר נכנסתי סוף סוף לחדר הרופא, הודעתי לו שמשהו לא תקין, והתחננתי לעזרה. הרופא התורן ביקש שארגע ואעלה על הכיסא. כשבדק אותי, הפטיר בעצבים ש"הכל בסדר גמור", ואז הסביר לי שנשים בהריון- לפעמים רגשניות יתר על המידה, לפעמים נכנסות להיסטריה משום דבר. זו הייתה אבחנתו- לחץ מוגזם של הריונית היסטרית.

 

אני, שכבר ידעתי בגופי שמשהו לא בסדר, ביקשתי שיעזרו לי להגיע למיון. הרופא הסתכל עלי בשעשוע, רשם לי הפניה למיון ואמר שאם אני מתעקשת, שאגיע לשם בעצמי. 

עד היום אין לי מושג איך הצלחתי תוך כדי הכאבים להגיע לבדי למיון, אבל כשהגעתי התברר שאני בתהליכים מתקדמים של לידה. הובהלתי במהירות לחדר לידה ושם ילדתי בצער רב את בני ובתי, שנולדו ללא רוח חיים.

 

בתקופה שלאחר מכן, גיליתי שההתעלמות שחוויתי באותה סיטואציה לא הייתה חוויה ייחודית לי. גיליתי למשל, שכאשר נשים וגברים מתלוננים על אותם כאבים ואותם תסמינים- לאישה יש סיכוי גבוה יותר להישלח לפסיכולוג ולקבל תרופות הרגעה, במקום אבחון מעמיק. לא בגלל אפליה מכוונת, פשוט בגלל שנשים נוטות להיתפס כרגשניות ומתלוננות.

​

מתוך החוויה הזאת החלטתי להקים את קרן בריאה, לקדם תנועת בריאות פמיניסטית ולהשפיע על מערכת הבריאות בכדי שזו תותאם לצרכים של נשים מרקעים שונים. אז כמו הרבה לידות, הקרן נבראה מתוך חוויה כואבת. אך גם כמו הרבה בריאות חדשות, הקרן הפכה לישות עצמאית ובועטת. אני מתרגשת להביט בה מהצד ולראות את תגובות הסביבה, שמוכיחות לי פעם אחר פעם כמה התנועה הזו נדרשת.